תחממות עולמית
התחממות עולמית או התחממות גלובלית (באנגלית: Global warming) היא מונח המשמש לתיאור העלייה שנצפתה במהלך מאה השנים האחרונות בטמפרטורה הממוצעת של אטמוספירת כדור הארץ ושל האוקיינוסים על פניו. הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים של האו"ם (IPCC), שעוסק בריכוז נתוני ההתחממות העולמית, סבור שהטמפרטורה העולמית הממוצעת עלתה ב-0.74 מעלות צלזיוס (עם רווח בר-סמך של ±0.18) בין 1906 ל-2005.[1]
קיימת התאמה בין עליית הטמפרטורה לעלייה בכמות של פחמן דו-חמצני ושל גזי חממה נוספים באטמוספירה שגורמת להגברת אפקט החממה. ה-IPCC סבור כי קיימת סבירות גבוהה מאוד שפעילות אנושית היא המקור העיקרי לגידול בכמות גזי החממה, בעיקר כתוצאה משחרור גזים אלו לאוויר בעת שריפת דלקי מאובנים לצורך הפקת אנרגיה וכתוצאה מפעילות חקלאית. שתי תצפיות מרכזיות קושרות את הגידול בכמות גזי החממה לפעילות האדם. התצפית הראשונה היא ההבדל בריכוז הגזים בין אזורים גאוגרפיים שונים. קיימת התאמה בין אזורים מאוכלסים ובין ריכוז גזי חממה גבוה. התצפית השנייה היא נוכחות של איזוטופים שאין להם מקור טבעי.
שינוי הטמפרטורה הינו היבט אחד בנושא רחב יותר של שינוי האקלים בתקופה האחרונה. ה-IPCC צופה שהטמפרטורות עלולות לעלות ב-1.4 עד 5.8 מעלות צלזיוס בין השנים 1990 ו-2100 [2]. דבר זה צפוי להוביל לשינויי אקלים נוספים הכוללים את עליית פני הים, וכן שינויים בכמויות ובדפוסים של משקעים. שינויים אלו עלולים להגדיל את התדירות ואת העוצמה של אירועי מזג אוויר קיצוניים כמו שטפונות, בצורות, גלי חום והוריקנים, לשנות את התנובה החקלאית, לגרום לנסיגה בקרחונים, להקטין את כמות המים הזורמים בנחלים בקיץ, או לתרום להכחדות ביולוגיות. אף על פי שההתחממות צפויה להשפיע על מספרם ועל עוצמתם של אירועים אלו, קשה לקשר אירוע מסוים כלשהו עם ההתחממות העולמית, משום שהרבה מהעדויות הן סטטיסטיות.
קבוצה קטנה של מדענים חולקת על ההשקפה לפיה פעילויות בני האדם ממלאות תפקיד חשוב בעליית הטמפרטורות העכשווית. אכן ישנם גורמים של אי-ודאות בשאלה מה יהיה גודלו של השינוי בעתיד, וויכוח פוליטי וציבורי ער ולוהט מתנהל בשאלה מה צריך לעשות כדי להקטין או להחזיר אחורה את ההתחממות העתידית, וכיצד יש להתמודד עם תוצאותיה.
